פסק-דין בתיק ע"פ 4815/13

השופט א' שהם:

1.        זהו ערעור על קולת העונש אשר נגזר על המשיב, ביום 21.5.2013, בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, בת"פ 29091-07-12, על ידי כב' השופטת ט' חיימוביץ'.

2.        המשיב הורשע, על-פי הודאתו, בעבירות שיוחסו לו בכתב אישום מתוקן בשנית שהוגש במסגרת הסדר טיעון, כמפורט להלן: שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); כניסה והתפרצות למקום המשמש למקום מגורים או תפילה או ממנו, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין; ושהייה שלא כדין, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן:חוק הכניסה לישראל).

3.        בעקבות הרשעתו, נגזרו על המשיב העונשים הבאים: 30 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 3.7.2012; 12 חודשי מאסר על-תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה, למעט עבירת השב"ח, וכן כל עבירת אלימות מסוג פשע; 4 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים מיום שחרורו מהמאסר, לבל יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל; כמו כן, חויב המשיב לפצות את המתלוננים בסך 3,000 ש"ח.

           המדינה אינה משלימה עם קולת עונש המאסר שנגזר על המשיב, ומכאן הערעור.

עובדות כתב האישום בו הודה המשיב

4.        בכתב האישום המתוקן בשנית נאמר כי המשיב הינו תושב דהרייה, אשר לא החזיק במועד הרלבנטי לכתב האישום היתר כניסה לישראל כדין. נטען בכתב האישום, כי בתאריך 3.6.2012, בשעות הלילה המאוחרות, הגיע המשיב אל בית הנמצא ברחוב אסירי ציון 5/3 בבאר שבע, במטרה להתפרץ אליו ולגנוב מתוכו רכוש. המשיב התפרץ אל הבית, לאחר שקרע את רשת חלון המטבח, פתח את החלון ונכנס אל הבית כשהוא מצויד בסכין. באותה עת, ישנו ש.ב. ובני משפחתו במיטותיהם בבית. המשיב ערך חיפוש אחר דברי ערך בבית ובמהלך החיפוש הוא נטל את תיקה של מ.ב., אשתו של ש.ב., וכן טלפון נייד מסוג "סמסונג".

           ל.ב., בנו של ש.ב. (להלן: המתלונן), אשר שמע רעשים בוקעים מגרם המדרגות שבבית, קם ממיטתו, יצא מחדרו ונתקל במשיב, כשהוא עולה במדרגות הבית, ובידו סכין. המתלונן חזר לחדרו, נטל פטיש וחזר לכיוונו של המשיב. משהבחין בו המשיב, הוא הניף את סכינו לעבר גופו של המתלונן, אך הלה אחז בידו של המשיב שהחזיקה בסכין, מתוך ניסיון לחלץ ממנו את הסכין. במהלך המאבק בין השניים, הם נפלו במדרגות הבית לקומה הראשונה. המתלונן המשיך בניסיונותיו להוציא את הסכין מידו של המשיב, כאשר הוא חוזר וקורא לו להניח את הסכין.

           תוך כדי המאבק, הגיעו למקום הוריו של המתלונן, אמו אחזה בידו של המשיב וביקשה ממנו כי יניח לבנה, ובתמורה הבטיחה לשחרר אותו. המשיב דרש לפתוח לו את הדלת והזהיר את הנוכחים לבל יזעיקו את המשטרה. בין לבין, נמשך המאבק בין המשיב למתלונן, אשר המשיך לאחוז בידו של המשיב כדי למנוע ממנו לדקור אותו. לאחר שהשניים הגיעו, תוך כדי מאבק, למדרגות הכניסה של הבית, נחלץ המשיב מידיו של המתלונן, השליך את הסכין ונמלט מהמקום. תוך כדי מנוסתו, נטל המשיב שני פנקסי צ'קים מתיקה של מ.ב., טלפון סלולארי ומחשב נייד. נטען בכתב האישום, כי עקב מעשיו של המשיב, נגרמו למתלונן חבלה ונפיחות בחזה שמאל, חתך בכף ידו, חתך באמת ידו, והוא סבל מכאבים בגופו.

גזר דינו של בית משפט קמא

5.        בית משפט קמא ציין, כי מדובר בעבירה של התפרצות לבית מגורים אשר הסלימה לעבירה של שוד. בית משפט קמא סבר כי הנסיבות דנן "קלות יותר מהסיטואציה המחמירה של כניסה בכוונה להפעיל אלימות על בעלי הבית על מנת לקבל מידיהם את רכושם". עם זאת, קבע בית משפט קמא כי התפרצות לבית שבו נמצאים דייריו טומנת בחובה, מטבע הדברים "את הסיכון שיתפתח עימות, ולכן כניסה עם נשק מסלימה את הסיכון לעימות מזוין". בגזר הדין לא נקבע מתחם העונש ההולם, ובית משפט קמא התייחס רק למדיניות הענישה במקרים של שוד תוך התפרצות לבית מגורים ושימוש בנשק קר, בקובעו כי מדיניות זו "נעה בין תקופות מאסר קצרות בנסיבות מיוחדות של שיקום ואנשים צעירים לבין 6 שנות מאסר בנסיבות קשות".

           לזכותו של המשיב זקף בית משפט קמא מספר נסיבות מקלות ובהן: העדר כוונה ותכנון לעשות שימוש באלימות; עבר נקי מהרשעות קודמות; נסיבות חיים קשות, שעה שאביו של המשיב שוהה בכלא פלסטינאי ואימו ברחה לירדן; וכן הודאה באשמה והבעת חרטה על מעשיו. לצד החומרה, ציין בית משפט קמא כי יש לקחת בחשבון גם את העבירה הנוספת שעניינה שהייה בישראל שלא כדין.

           לאחר הדברים הללו, גזר בית משפט קמא על המשיב את העונשים המפורטים בפסקה 3 לעיל.

הערעור על קולת העונש

6.        לטענת המערערת, טעה בית משפט קמא בגוזרו על המשיב עונש מאסר החוטא לעקרון המנחה בענישה, הוא עקרון ההלימה, ולגישתה, העונש שנגזר על המשיב "אינו הולם את חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו, ומידת אשמו של המשיב". המערערת הוסיפה וטענה, כי בית משפט קמא לא יישם, במסגרת גזר דינו, את הוראות חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012 (להלן: תיקון 113) שכן הוא נמנע מלקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה, בהתאם לסעיף 40ג לתיקון 113, אלא הסתפק באזכור מדיניות הענישה. המערערת ציינה, כי מדיניות הענישה הנוהגת היא בגדר נתון אחד מבין הנתונים שעל בית המשפט לבחון, בעת קביעת מתחם העונש ההולם.

           לגופו של עניין, נטען על-ידי המערערת כי המשיב הורשע, בין היתר, בעבירת שוד בנסיבות מחמירות שהעונש הקבוע בצידה הינו 20 שנות מאסר. המערערת גורסת, כי נסיבות ביצוע העבירות, בהן הודה המשיב, הינן חמורות ביותר. המשיב התפרץ לבית כשהוא מצויד בסכין, והיה ער לכך כי הוא עלול להיתקל באחד מבני הבית, והיה "מוכן לעימות". אפשרות זו התממשה, כאשר המשיב נתקל במתלונן ונאבק עימו, תוך שהוא מניף לעברו את הסכין ומסרב לבקשותיו של המתלונן להניח אותה מידו. לטענת המערערת, אך בנס הסתיים האירוע בחבלות קלות ובפגיעות ברכוש, ולא בפגיעות חמורות בנפש.

7.        במסגרת הערעור, התוודענו לראשונה לכך כי המשיב הורשע, ביום 23.1.2013, כארבעה חודשים לפני מתן גזר הדין בעניינו, בעבירות של התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה, גניבה, ניסיון גניבה, הונאה בכרטיס חיוב, וכניסה שלא כדין לישראל (4 עבירות). ביום 7.5.2013, נגזר דינו של המשיב בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"פ 37669-06-12), והושתו עליו עונשים אלה: 15 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו, 15.6.2012; 12 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע; 6 חודשי מאסר על תנאי, למשך 3 שנים, לבל יעבור כל עבירת רכוש מסוג עוון; שני חודשי מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור עבירה של כניסה לישראל שלא כדין.

           נטען על-ידי המערערת, כי בשל טעות לא הובאו הנתונים בדבר הרשעתו הנוספת של המשיב בפני בית משפט קמא "והמערערת מצרה על כך". לגישת המערערת, יש בהרשעתו של המשיב בביצוע עבירות דומות, כדי להעיד על כי מדובר "בעבריין רצידיביסט בתחום עבירות הרכוש וכי יש צורך בעונש שיהלום את הרתעתו". המערערת הוסיפה וטענה, כי בשל העובדה שבית משפט קמא לא היה מודע להליך הנוסף בעניינו של המשיב, עונשי המאסר שהושתו עליו יהיו חופפים, בהתאם להוראת סעיף 45(ב) לחוק העונשין. כפועל יוצא מכך, נבלע העונש שנגזר על המשיב בבית משפט השלום בעונש הארוך יותר שהושת עליו בבית משפט קמא, ולעמדת המערערת "המדובר בתוצאה שאינה סבירה ומתבקש כי בית המשפט הנכבד יורה על נשיאת העונשים במצטבר".

8.        בדיון שהתקיים לפנינו, טען עו"ד חיים שוייצר, בא כוחה של המערערת, כי בית משפט קמא השית על המשיב עונש קל ביותר, שאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות הענישה בעבירות של שוד בנסיבות מחמירות. בין היתר, הזכיר עו"ד שוייצר את ע"פ 5535/12 כאברי נ' מדינת ישראל (1.5.2013), שם נקבע רף ענישה של 40 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בגין ביצוע שוד של מכשיר סלולארי. לטענתו של עו"ד שוייצר, נסיבות ביצוע העבירה על-ידי המשיב הינן חמורות יותר מהמקרה שהובא על-ידו, ולכן יש להחמיר משמעותית בעונש המאסר שהושת עליו. אשר לעבירות הנוספות, ביקש עו"ד שוייצר כי נורה על הצטברות העונשים, שכן בניגוד לסברתו של בית משפט קמא, עברו של המשיב אינו נקי והרשעתו בביצוע עבירות דומות בבית משפט השלום, מעידה על אופיו העברייני.